פסק-דין בתיק ע"א 1471/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת נורית רביב), מיום 27.11.03, בת"א 156454/02, שקיבל באופן חלקי תביעה שהגישה המשיבה נגד המערער, וחייב את המערער בתשלום 1,500 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

1.                    הרקע

(א)                המשיבה הגישה נגד המערער תביעה בסדר דין מקוצר (להלן:- " התביעה") על סך 2,800 ש"ח בטענה שהמערער רכש ממנה זכויות לשימוש ב-10 תיבות או שיחות בעלות כוללת של 1,800 ש"ח; המערער עשה שימוש בשירותי המשיבה, אך לא שילם עבורם; המערער חתם על התחייבות לסלק סך 1,500 ש"ח  ב-4 תשלומים שווים, שאם לא יעמוד בהם יהא עליו לשלם תוספת בסך 1,000 ש"ח (להלן: " ההתחייבות"). לכתחילה, לא הגיש המערער כתב הגנה, וניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. לאחר מכן הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין. בקשתו נתקבלה, וניתנה לו רשות להתגונן.

(ב)                 המערער גרס, בתצהיר עדותו הראשית, שיסודה של התביעה במעשה מרמה ונוכלות שמבצעת המשיבה באופן סדרתי, באמצעות מנהלה, מר עמנואל פלד (להלן:- " פלד"). לתצהיר צורפו כתבות שפורסמו בעיתונות היומית ומתארות את מעשיו של פלד: ניסיונות סדרתיים להוציא סכומי כסף במרמה מאנשים שצרכו מהמערערת כביכול שירותי שיחות אירוטיות. כן צורף לכתב התביעה כתב אישום שהוגש נגד פלד, המייחס לו עבירות של הוצאת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לגופו של עניין הכחיש המערער את טענות המשיבה, וטען שלא נכרתה בינו לבינה כל עיסקה, ושהוא מעולם לא רכש ממנה שירותים כלשהם. לטענת המערער, הוא קיבל באחד הימים מכתב דרישה מהמשיבה שלפיו הוא חייב לה כסף (להלן:- " מכתב הדרישה"). הוא התקשר למשיבה, וזומן למשרדו של מר פלד, שהציג עצמו כעו"ד, וטען שהוא הבעלים של כל חברות ההכרויות הסלולריות המתפרסמות בעיתונות היומית, לרבות חברה בשם זמנים מודרניים (להלן:- " זמנים מודרניים"), שאליה התקשר המערער בעבר. פלד הפעיל על המערער מסע לחץ ושכנועים, שבסופו חתם המערער על ההתחייבות האמורה. בדיעבד הסתבר למערער, כי פלד אינו עו"ד ואף אינו הבעלים של זמנים מודרניים. בעקבות זאת הגיש המערער תלונה למשטרה נגד פלד.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית משפט קמא ניתח את חומר הראיות שבא לפניו וקבע, שעל פי פירוט שיחות מטלפון נייד שעליו מנוי המערער ביצע הוא (בין 17.1.01 ל-20.7.01) 16 שיחות טלפון לקווים "נגררים" של המשיבה. למשיבה שני קווי טלפון "מובילים" ו-6 קווים "נגררים". כאשר מתקשרים לקו מוביל, וקו זה תפוס, השיחה מועברת לקו נגרר, ובפירוט השיחות של המתקשר יופיע מספר הקו המוביל או הנגרר. לפי הפירוט שהוגש, המערער התקשר רק לקו נגרר.

(ב)                 בית משפט קמא קבע, שטענת המשיבה שהמערער רכש את שירותי השיחות בעיסקה טלפונית לא הוכחה, כיוון ש"דף הפתיחה" מיום 17.7.01, שהציגה המשיבה כראיה, נערך על ידה, והמערער לא חתם עליו. לא ברור מדוע העיסקה הטלפונית לא נזכרה במכתב הדרישה ונוסח מכתב הדרישה מרמז שהמכתב מהווה פנייה ראשונה למערער. עוד נקבע, שבהתחייבות עצמה אין זכר לעיסקה בין הצדדים, ואפשר ללמוד מן הנוסח שההתחייבות היא הסכם חדש, שחיובו של המערער לשאת בתשלום נובע ממנו. בית משפט קמא ציין כי המערער התקשר תמיד לאותו קו טלפון, שאינו הקו המוביל של המערערת, ושעובדה זו מעוררת תהיות. בית משפט קמא דחה את הסברו של פלד בעניין זה.

(ג)                  בית משפט קמא התייחס לפסקי דין שניתנו נגד המשיבה ופלד בתיקים אחרים, וקבע שלהבדיל מהם, במקרה דנן חתם המערער על התחייבות שבה הוא מכיר בחובו למשיבה. אף על פי שהמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה שהמערער רכש ממנה שירותים בעיסקה טלפונית, יש לראות בהתחייבות משום "הודאה שלאחר מעשה" בחוב בעבור שירות שקיבל המערער מהמשיבה.

(ד)                 בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי חתם על ההתחייבות כתוצאה מהטעייה ומצג שווא מצד פלד. המערער טען שפלד הציג עצמו כעו"ד, אך למרות שטען שפלד נתן לו כרטיס ביקור - הוא לא הציגו בבית המשפט. השופטת ציינה בהקשר זה: " כשלעצמי אני חוששת שעניין ההתחזות לעורך דין הועלה בהשראת הכתבה אשר צורפה לתצהירו של הנתבע" (עמ' 5 לפסק-הדין). אשר לטענת המערער כי הוטעה לחשוב שמדובר בחוב לזמנים מודרניים קבעה השופטת, כי לא הייתה למערער סיבה לחשוב שהוא חב בחוב כזה, ואף על פי כן חתם על ההתחייבות. לבסוף נקבע, כי המערער הוא אדם בוגר; הוא ידע כי אין לו חוב לזמנים מודרניים, ובכל זאת חתם על ההתחייבות. המסקנה המתבקשת מכך היא שגם אם מלכתחילה לא ביקש המערער לרכוש שירותים מהמשיבה, הוא הסכים בדיעבד לשלם עבורם. אומנם בתצהירו גרס המערער שחתם על ההתחייבות לאחר מסע שכנועים מצדו של פלד, אך פרט למצגים שלא היו יכולים להטעות את המערער, הטענה לא פורטה בתצהיר או בהזדמנות אחרת.

(ה)                אשר על כן, קיבל בית משפט קמא את התביעה, אך קבע שהפיצוי המוסכם בגין אי עמידה בהתחייבות, בסך 1,000 ש"ח, אינו עומד ביחס סביר לסכום ההתחייבות, ולכן הוא בטל.

3.                    הערעור

(א)                המערער טוען שהיה על בית משפט קמא להמתין פרק זמן קצר על למתן פסק דין בתיק הפלילי שהתנהל נגד פלד, כדי ללמוד מממצאיו על מעשי הנוכלות הנטענים.

(ב)                 היה על בית משפט קמא לדחות את התביעה לגופה, משום שלא הוכחה כל עיסקה בין המערער למשיבה. המשיבה לא הוכיחה שסיפקה למערער שירותים, ולכן היא אינה זכאית לתשלום.

(ג)                  בית המשפט העדיף את גרסת המשיבה על גרסת המערער, וזאת על אף שהמערער ציין בתצהירו כי חתם על ההתחייבות לאחר מסע של לחץ ושכנועים.

4.                    דיון והכרעה

דין הערעור להתקבל.

(א)                בית משפט קמא קבע שהמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח קיומו של קשר חוזי בינה לבין המערער. אין אנו מוצאים מקום להתערב בקביעה זו, שמעוגנת היטב בחומר הראיות שבא לפני בית משפט קמא.

(ב)                 את קבלת התביעה ביסס בית משפט קמא על טעם אחד ויחיד: חתימת המערער על ההתחייבות. אלא שהמערער טען במפורש בתצהירו (סעיפים 8-9) שהוא חתם על ההתחייבות כתוצאה ממסע שכנועים ולחץ מאסיבי בן 3 שעות שהפעיל עליו פלד. פלד נמנע מלחקור את המערער בנקודה זו, והמערער עמד בנטל הוכחתה. בית משפט קמא קבע, שהמערער ידע שהוא אינו חייב כספים לזמנים מודרניים, ולכן, כאדם בגיר, יכול היה לסרב לחתום על ההתחייבות. אנו סבורים שיש להסיק מהסיטואציה העובדתית, כפי שהוכחה בבית משפט קמא, מסקנה שונה. אומנם הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אולם בנסיבות שבהן מדובר בהסקת מסקנות מן הרובד העובדתי שהוכח - אין הערכאה ששמעה את העדים נהנית מיתרון על פני ערכאת הערעור. הוא הדין בענייננו. המערער הודה שהוא שכר את שירותיה של זמנים מודרניים בעבר; הוא טען גם שפלד הציג עצמו כעו"ד, וכבעליה של זמנים מודרניים. מכאן, שאין דרישתו של פלד, שנחזה להיות בעליה של זמנים מודרניים, מופרכת על פניה. בהנחה שהמערער צרך שירותים מזמנים מודרניים בעבר - מתקבל על הדעת שבעליה יפנה אליו להסדרת החוב, אפילו אם המערער סבר שאין הוא חייב סכומי כסף נוספים. אנו סבורים שבסיטואציה שאליה נקלע המערער - סיטואציה שיש בה כדי לבסס חשש אמיתי שמא יפרסם פלד בציבור כי המערער צרך שירותי שיחות אירוטיות - יש משום הפעלת לחץ נפשי משמעותי, והוא זה שגרם למערער לחתום על ההתחייבות. יש לזכור שהמשיבה לא הוכיחה שהיא סיפקה למערער כל שירותים שבגינם זכאית היא לתשלום. משהוכח שחתימת המערער על ההתחייבות הוצאה ממנו בהטעייה ובעזרת מערכת של לחץ ואיומים - דינה להתבטל, וכך אנו מורים.

(ג)                  לפני סיום נציין, שהמערער הגיש בקשה לצירוף ראיות חדשות בערעור (בש"א 9186/04), ובה עתר לצירוף פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בתיק הפלילי שנוהל נגד פלד (ת"פ 2845/02). אנו סבורים שדין בקשה זו להתקבל (מה גם שהמשיב בתגובתו לא נתן כל טעם ענייני מדוע אין לקבלה); אלא שגם ללא ראיה זו דין הערעור להתקבל. עוד נציין, שהמשיב לא הגיש עיקרי טיעון מטעמו, ובטיעוניו בעל פה לפנינו לא היה כדי לסתור את הטענות שהעלה המערער בערעורו ובעיקרי הטיעון מטעמו. התנהלות זו אך מחזקת את מסקנתנו.